כאבי גדילה

  

התבקשתי לכתוב קצת על הקבוצה, על האנשים, על התהליך.

בדיוק היום אני חושבת על זה שעברה שנה מאז שכל התהליך האינטנסיבי התחיל עם החבורה הזו, ואני רואה את ההבדלים בין ג’אנל של היום וג’אנל של לפני שנה. ומקווה שזו רק ההתחלה.

הקרע, השנאה והעולם הגדול שנפער בין יהודים לערבים פה באזור שורף אותי מבפנים כבר שנים. זה משהו שאני מרגישה שאני לוקחת איתי לכל מקום – מנסה ללמוד ממה זה מגיע, איך זה קורה ואם יש בכלל סיכוי לצאת מזה.

לפני שנה, קצת כמו מתנה, הצטרפתי לתהליך מיוחד של 10 חבר’ה. זיאד, אריג’, פואז, ג’ורג’, גל, שירה, בן, ראשה ומריאן.

 

התהליך, בעיני, שונה לגמרי אצל כל אחד מאיתנו.

זה תהליך של העצמה אישית, התחזקות, תהליך של למידה ושותפות. וזה לא פשוט, כי כמו כל איש או אישה נורמאלים, גם אני לפעמים אוהבת להתעלם או להכחיש או פשוט להתמקד בדברים אחרים, ולא לנבור בכאבים או בדברים מבלבלים ומערערים כל כך.

 

התחלתי בשנה שעברה להיכנס עם כל הכוח שלי בשאלות מהותיות בקיום שלי, בקיום של אחרים, ובמערך הגומלין שביניהם. בלי לוותר, גם כשממש ממש בא לי כבר. בא לי שזה יפסיק, בא לי שאנחנו נפסיק ובא לי שהם יפסיקו – וזה לא קורה. אבל אני עוד כאן, שואלת ובוחנת את הדברים.

עכשיו, כשמאחורי כל סיסמא וסטיגמה יש פרצוף אמיתי, וזה לא סתם עוד דמות בעיתון, אני חווה את המציאות אחרת. אני חיה אותה, ומרגישה את הדברים על בשרי וזה לא נותן לי לוותר, גם אם הרצון הוא אדיר – כי זה באמת קשה.

 

אז עכשיו, שנה אחרי, אני עם קצת אמונה. לא ברור לי לאן, ולא ברור לי בכלל מה עושים, אבל לפחות עושים את זה יחד.

הכוח החזק ביותר שאני לוקחת מהקבוצה הזו, זה כוח להמשיך ולדמיין שאולי יש מציאות שהיא אחרת.

וזו מתנה אמיתית שמלווה אותי כל יום, כשהמציאות מנסה בכוח לשכנע אותי להיפך.

אז תודה – לחבורה הקטנה והמיוחדת הזו, שפשוט אכפת לכם.

ג’אנל

 

Tags: גאנל, דו, ישראל, מלחמה, קיום, שלום

Related posts

• האם אולמרט מאבד שליטה על זרועו הימנית (0)

Israeli Point of View, The Youth Group   29 views